סיפורי הצלחה
הגעתי לארה"ב לפני כשלוש וחצי שנים. לא חיפשתי משהו רציני,חזרתי מטיול בדרום אמריקה,כבר נרשמתי ללימודים בישראל ורק רציתי להעביר את הזמן עד לטיסה (חודשיים...) ולחסוך כסף לחזרה. הגעתי ל CART PLANET דרך חבר שלי לשעבר.התחלתי לעבוד וכעבור חודשיים כשהגיע הזמן לעזוב פשוט לא יכולתי.נפרדתי מהחבר,הוא חזר לארץ ואני נשארתי עם המשפחה השניה שלי CART PLANET. היום אני מנהלת בחברה ולא חולמת לעזוב את המקום המדהים שמצאתי פה."
לימור מקמל |
|
"הגעתי לארה"ב לפני שלוש שנים.הגעתי ל CART PLANET דרך חברים טובים שעבדו שם בעונה שלפני ואמרו לי שאם אני מגיע לעגלות זה אך ורק לכאן.עשיתי עונה ראשונה וחזרתי לארץ.אחרי שלושה חודשים נמאס לי וחזרתי הפעם לניו ג'רסי והתחלתי לעבוד במובינג. אחרי ארבעה חודשים במובינג הבנתי שזה לא בשבילי וחזרתי לעונה שניה ב CART PLANET.זהו, הרגשתי שחזרתי הביתה. הפעם הייתי מנהל איזור וניהלתי 10 עובדים, עשיתי עונה מדהימה וחסכתי המון!! נשארתי לעונה נוספת הפעם בתור מנהל המכירות של אזןר בקליפורניה וניהלתי 40 עובדים.השנה אני מנהל המכירות של החברה ומחכה לאתגרים שיהיו לפני..."
ליאור מזרחי |
|
"הגעתי ל -CART PLANET בשנת 2006 דרך חברים (יוסי ושגיא) שעשו כבר שתי עונות מוצלחות בחברה. מיד הרגשתי שהגעתי למקום המתאים. סידרו לי ויזת עבודה, החבר'ה מדהימים , צעירים ונותנים את הנשמה בשבילך!! כשבהתחלה קירטעתי...לא הלך לי כ"כ, חשבתי שיוותרו עלי מהר מאוד. הופתעתי לגלות שלא מוותרים עלי והמשיכו לתמוך בי וללמד אותי עוד ועוד.בסופו של דבר עשיתי כריסטמס מדהים ומיותר לציין שאני חוזר השנה לעוד עונה!!!! "
רני צברי |
|
"התחלתי את סיפור העגלות שלי עם CART PLANET בשנת 2004. הגעתי דרך מכרים לחברה ומיד התחלתי לעבוד.עם הכסף שחסכתי נרשמתי ללימודים בארץ והשנה (2007) זו תהייה העונה השלישית שאני חוזר אליהם לעשות את מה שעושים שם הכי טוב- כסף!!! (..צריך לממן את הלימודים...) "
יוני גרמבק |
|
אם מישהו היה אומר לי לפני שנה (עוד הייתי בצבא) שאני אעשה קריסמס בארה"ב ואחסוך אלפי דולרים הייתי אומרת לו שהוא עמד יותר מדי זמן בש"ג בשמש...אבל שפר עליי מזלי וכחודשיים לפני השחרור המיוחל (שהגיע בספטמבר 2006) התחלתי לשמוע סיפורים על עגלות ועל כמה כסף עושים.החלטתי עם חבר טוב שלי לתת לזה נסיון.עשיתי סקר שוק מקיף והתחלתי להכנס לאתרי אינטרנט ולחפש חברות.איכשהוא הגעתי לאלון (המגייס בארץ) ומאז חיי השתנו...הבנתי בעזרתו שמה שאני אעשה בארך בחודשים של עבודה (או אפילו שלוש עבודות במקביל) אני יכולה לעשות מהר מאוד בארה"ב.הוא סיפר לי על איזה מוצר מהפכני שרק הם מוכרים והם המשווקים הבלעדיים של זה בארה"ב...השלג!!! אבקה לבנה (שמאוד מזכירה את הדבר האמיתי...) שכשמוסיפים לה מים הופכת להיות שלג!!! הסתכלתי עליו ואמרתי לו שיפסיק עם השטויות האלו. בסופו של דבר הוא שכנע אותי ועד היום אני מודה לו. מה קורה שם?הגעתי לקליפורניה עם עוד חבר ושם הכרתי את ליאור ואת כל החבר'ה המדהימים שעובדים שם.ישר הביאו אותנו לדירות (שמיותר לציין הגיעו עם בריכה,ג'קוזי ועד הרבה פינוקים אחרים...). ישנו 2 אנשים בחדר ארבעה בדירה שכאשר כל 2 אנשים חולקים אמבטיה.הדירה היתה מרוהטת, טלויזיה ,DVD, מטבח מאובזר (אפילו להורים שלי לא היה את כל זה...) ועוד כל מיני פינוקים...מה זאת העבודה הזאת?כל בוקר פותחים את המול ב 10 (וגרנו בערך שתי דקות נסיעה מהמול) ז"א שקמים בערך בתשע, (פנאן...אמריקה...) ועובדים עד 9. כל בוקר, היינו מגיעים, מסדרים את המוצרים על העגלה, בודקים שהכול במקום ומה חסר, קפה וסיגריה, וקדימה לעבודה. העבודה לא קלה פיזית ומנטלית. לא קל לעמוד, להסביר ולהדגים שוב ושוב ולפעמים נמצאים עם לקוח גם חצי שעה ובסוף הוא לא קונה (הכי מבעס שיש...), ההתעסקות הבלתי פוסקת בכסף והאנרגיה שצריך לשדר... בכלל לא פשוט. מצד שני במכירות כמו במכירות, העבודה היא תמיד מול אנשים כך שמכירים המון טיפוסים מכל העולם ולרגע לא משעמם. רגע אחד איזה מאמא כושית מלמדת אותי לרקוד ורגע אחר אני מחבקת אישה אמריקאית, שלאחר שיחה חביבה היא התחילה לשפוך את כל צרותיה לפני.
אחרי חודשיים, מבחורה שהקשר בינה לבין מכירות הסתכם הניתוק הטלפון בפרצוף לאיש המכירות של קוי זהב, הפכתי לחיית מכירות אמיתית, שבשנייה מזהה מה הגבר או האישה שמולי צריכים וחושבים לקנות, ונשמע קצת פתטי אבל זה כיף גדול כשאנשים חוזרים ומספרים כמה הם מבסוטים (וכן, זה קורה).
הדרך בהתחלה לא הייתה קלה. לקח לי שבועיים רק להבין מי נגד מי, איך מדברים עם האנשים בקניון, איך מתחברים איתם, צוחקים איתם וכמובן גם מוכרים להם. בעיקר ההתחלה הייתה מפחידה ומאיימת כי עוד לא ידעתי איך לגשת לעבודה בעוד שמסביבי כולם עושים כסף בשצף. למזלי, בCART PLANET אתה אף פעם לא לבד, היה לי את המנהלים שלי (יוסי ש', ליאור ויוסי ב'. זה לא היה גן של שושנים,אחרי הכל, אנחנו לא לבד והיו איתי עוד אנשים אבל אין מה לעשות - מהרגע שאנחנו מתעוררים אנחנו ביחד (אוטו, עבודה, אוטו, ארוחת ערב משותפת, פרק של PRISON BREAK, פיפי ולישון) וברור שיש גם ארועים חברתיים פחות נעימים, בין אנשים – אבל, בסופו של דבר כל אחד מוצא את מקומו ואת האנשים איתם הוא מתחבר,כי בסה"כ כולם באותם גילאים (משוחררים, סטודנטים וכו´) ונוצרות חברויות טובות.
המנהלים השקיעו בנו את נשמתם (ואת אוזניהם..), כל יום שיחות, כל יום ראשון ישיבת סיכום שבוע וחלוקת משכורות, שיחות עידוד בשפע לפי הצורך והוספת תמריצים להעלאת המוטיבציה. בניגוד לחששות ולשמועות, הכל תמיד היה מאוד מאורגן ומסודר, דאגו לנו מאוד כל הזמן.אם אתם עדיין מתלבטים אין לכם מה! בואו ומהר! זו אחת החויות היותר מדהימות שקרו לי ואני אשמח לפגוש אותכם (אני מתכננת להגיע שוב ביולי...)
רוני ברודנר |
|
|
|
|
|
